לשם

תערוכה חדשה בגלריה של התוכנית הבינלאומית ללימודי אוצרות של סמינר הקיבוצים

02.09.2010-07.10.2010

אמנים משתתפים:

יהב יעקב, לי אורפז, ליאב מזרחי, נועה בן- נון מלמד, נורית ירדן, עמית ברלוביץ, שלי פדרמן

אוצרת: רונית צור

לשם

סבתא שלי הייתה אומרת – "מוכרח יהיה טוב". ביטוי ערטילאי אבל אופטימי ובעל עוצמה בהתחשב שאמרה אותו אישה שהחיים האירו לה פנים במשורה. כשהלכה, השאירה לנו את האמירה ואת ההבטחה הטמונה בה.

התערוכה מציעה מסע עגום בתוך מאוויי ה לשם, אל עבר תשוקות שאינן יכולות להתממש בשל אופי מושא התשוקה עצמו. מסע אל המקום שאנו נאחזים בו ולא רוצים לוותר עליו, של הפנטזיה שיכול להיות אחרת. ברקע מתקיימת התובנה כי למעשה זהו המלכוד שבפנטזיה – שבהתגשמותה היא מאבדת את קסמה, שהקסם מתקיים כל עוד נמצאים בטווח ה "לו יהי".

כך בעבודותיה של נורית ירדן, תצלומי לילה של שלטי מלונות זולים וסלון יופי, בעלי שמות לועזיים קורצים המבטיחים שחוץ לארץ, יופי ואהבה מזדמנת זה פה. לצדם עבודות צילום של יהב יעקב המקפיא סצנות של בדידות וניכור בתוך עולם בילויים לילי שהוא יוצר על ידי משחקי מחשב. עמית ברלוביץ' מציגה באחד מצילומיה את השאלה: "על מה עלינו לחלום"? האם שאלתה דנה בסוג החלומות שכדאי לנו לחלום על מנת לשפר את חיינו ולמלא אותם בתוכן, או שמא בריקנות החיים בלעדיהם? צילום סירת נייר זעירה המפליגה למסע מופרך, של נועה בן-נון מלמד, מוטען בזיכרונות ילדות ועוסק ברגעים של משאת נפש. לעומתו, אובייקט פיסולי מחודד שיצר ליאב מזרחי, המזכיר נוף אפוקליפטי בזעיר אנפין, מעלה סוג אחר של "לשם", מושך ומאיים כאחד.

חוט דק של הומור עצוב שוזר את העבודות זו לזו, החל מהקריאה "אמא'לה" שכותבת שלי פדרמן באור ניאון אדום, ועד אורו המסנוור של המגדלור בעבודת הוידיאו של לי אורפז. העבודות בתערוכה אינן מציגות עמדה ביקורתית אלא מעלות באיפוק רגשות וכמיהות נאיביים, מוארים בתאורה פנימית מוליכת שולל.

הגלריה של התוכנית הבינלאומית ללימודי אוצרות של סמינר הקיבוצים, בשיתוף המרכז לאמנות עכשווית, קלישר 5, תל אביב

שעות פתיחה: שני-חמישי 14:00-19:00

ששי ושבת 10:00-14:00, יום א' סגור

לפרטים נוספים טל: 03-5165535, 5106111 03