אנטייה מאיבסקי: ציור נוף

כחלק מפרוייקט תנאים למחוללות פוליטית

אנטייה מאיבסקי שואבת את השראתה מחקלאות עתיקה בטווח הגיאוגרפי שמן הסהר הפורה ועד גרמניה, מסיפור יעקב ועשיו, מתולדות החיטה ומן הקשרים הלשוניים בין שפות אפרו־אסיאתיות (לדוגמה ערבית, עברית, סומלית, אמהרית, שפת ההאוסה, האורומו והתמזיגת). תחומי העניין הללו באים לידי ביטוי בעבודתה ציור נוף, מיצב המורכב מווידיאו, שיר וציור גדול, שנעשה בשיתוף פעולה עם אנשים החיים בתל אביב ובסביבתה ואשר לשמותיהם משמעויות גיאורפיות־טבעיות־קוסמיות, כגון עמקים, שדות, עצים, פרחים, השמש, הירח וכו'. הקשרים העמוקים לארץ של ישראלים, פלסטינים וקבוצות מקומיות אחרות מבוטאים לעתים קרובות מבעד לפיוטיות שמותיהם של תושביה. באמצעות השוואה של המטפורות האֶפּוֹנימיוֹת האלה עם מקבילותיהן החזותיות, מאיבסקי משקפת לנו, פשוטו כמשמעו, נוף המייצג את תחושת המקום הקולקטיבית שלנו.

​מוזיקה: קתרין ולראת
זמרים: אלה וסילביצקי – סופרן, בבת מרום – מצו-סופרן, אלכסיי קנוניקוב – בריטון

​האמנית אנטייה מאיבסקי(ילידת 1968, גרמניה; חיה בברלין) עובדת עם ציור, וידיאו, טקסטים ומיצגים כדי לחקור שאלות אנתרופולוגיות ופילוסופיות. עבודתה מן העת האחרונה מעמידה בסימן שאלה את הבעלות על שטחים וצמחים ובוחנת מערכות ידע וסיפור סיפורים חלופיים. למדה תולדות האמנות, היסטוריה ופילוסופיה בקלן, ברלין ופירנצה מ־ 1987 עד 1995, ומאז 2011 היא משמשת כפרופסור לציור בבית הספר לאמנות מוּתזיוּס בקיל, גרמניה. מאיבסקי מרבה לשתף פעולה עם אמנים אחרים ועם קבוצות אקולוגיות ואורבניות ובנוסף גם אוצרת תערוכות. עבודתה הוצגה בתערוכות חשובות, בין היתר, במרכז לאמנות עכשווית בטירת אוז'דובסקי, ורשה (2016); במוזיאון אבטייברג, מנשנגלדבך (2015); בגלריה נויגרימשניידר, ברלין (2015, 2011 ועוד); ובמוזיאון שטוקי, לודז' (2014); בפולה מגנטיצ'נה, ורשה (2014); בגדנקשטטה, ראוונסבריק, פירסטנברג/האוול (2014); בדויטשה בנק קונסטהאלה, ברלין (2013); בקונסטפראיין, פרנקפורט (2013); בקונסטפראיין, היידלברג (2013); בבית תרבויות העולם, ברלין (2012); בווילה רומנה, פירנצה (2012); במוזיאון תרבויות העולם, פרנקפורט (2012); בקונסהאוז גראץ (2011); בקונסטפראיין, זלצבורג (2008).