ללקק את הלשון של עצמך: לוסיאנה קפלון

אל תפספסו את האירועים הנלווים של "ללקק את הלשון של עצמך"

הפתיחה ביום ד', 16.7 בשעה 20:00.
בערב הפתיחה תתקיים הופעה חיה של להקת "אנרגיה חולנית"
הצטרפו לשיח גלריה עם האמנים ביום שני, 21.7 בשעה 19:00

המרכז לאמנות עכשווית שמח להציג תערוכת קיץ חדשה בשם "ללקק את הלשון של עצמך". בתערוכה יוצגו שלושה פרויקטים של האמנים הצעירים דוויל כהן, לוסיאנה קפלון ואריאל רייכמן. לכל אחד מהפרויקטים מקורות השראה ותחומי עניין שונים, אך הם חולקים גישה משעשעת ומלאת דמיון.

את עבודתה גילדה, יצרה לוסיאנה קפלון יחד עם מהגרי עבודה מאמריקה הלטינית, אשר מנקים למחייתם בתים פרטיים ובתי עסק ישראליים, כולל המרכז לאמנות עכשווית. בווידיאו, הם מתנהלים באורח שונה מכפי שהם מתנהגים כרגיל במקומות עבודתם, למשל מציגים משחקי תפקידים או נסחפים על כנפי פנטסיה. אחד המנקים שואב עשן במרכז לאמנות עכשווית. אחרת מוצגת בזמן שהיא שואבת אבק במשרדי מערכת הארץ ומתפקדת כמכונה בינות למכשירים אחרים, ובצד עבודת הנקיון יוצרת פסלים מאולתרים מן הציוד המשרדי. מנקים אחרים לא נרתעים מהתנהגות נועזת יותר ומבצעים, למשל, ריקוד סטריפטיז או מודדים את בגדי מעבידיהם. לבסוף, באולם האירועים שבו היא עובדת, מבצעת דמות נוספת גרסת כיסוי לשיר קוּמבּיָה מפורסם של זמרת הפופ הארגנטינאית ג'ילדה, הנערצת כקדושה. את התנהגותם המוזרה לכאורה של מהגרי העבודה אפשר אולי להסביר באמצעות הקשר שלהם ל"גילדה" פיקטיבית, שחבריה נראים ב"מקדש" כחול מאובזר בנרות. הגילדה לא רק מתפקדת כאיגוד מקצועי וכרשת תמיכה אלא גם עוטה סממנים כמו־דתיים הדומים לאלה של פולחן השואב את השראתו מהערצת קדושים פגאנית־קתולית.

למהגרי עבודה אין אזרחות ישראלית ולכן החוק המקומי אינו מגן על זכויותיהם כפי שהוא מגן על עובדים בני המקום. בפועל, הדבר מוביל למצב של ארעיות (precarity): לאי־ביטחון חומרי ופסיכולוגי. הגילדה המשולבת בפולחן של קפלון משמשת כמקור העצמה רוחנית ואזרחית כאחד, שכן היא מעוגנת בהתאגדות עובדים מרקסיסטית, אם כי פיקטיבית, שכן איגוד כזה אינו קיים בישראל. בניגוד לאיגודים המקצועיים, שנוסדו כדי לכונן כוח מיקוח מאורגן בתקופת המהפכה התעשייתית, הגילדות היו אגודות ימי־ביניימיות סגורות, מלוכדות והוליסטיות של בעלי מלאכה מיומנים. השפעתן חלחלה לכל הבטי החיים של חבריהן, לרבות חיי הרוח, החברה והבית שלהם ונמשכה לא אחת במשך כמה דורות.

מעמד ומגדר נפגשים ברבדים רבים של הווידיאו של קפלון: טרנסווסטיטיוּת וסטריפטיז מוצגים כפעולות משחררות, כדרכים להפגין פנטזיה בתחום עבודה דכאני הנחשב מסורתית לנשי. כותרת הפרויקט, גילדה, מרמזת לקשרים הללו. מצד אחד, המונח העברי בעל הצליל הספרדי מייצג אגודה פיקטיבית, שמטרתה להגן על עובדי נקיון חסרי ביטחון תעסוקתי. מצד אחר, אטימולוגית, המונח נגזר מן המלה האנגלית הימי־ביניימית gilde, שמשמעותה תשלום או פיצוי, רמז ברור ליסודות הכלכליים של גלובליזציה העוקרת ממקומותיהם ומגייסת מהגרי עבודה רבים מספור ברחבי העולם.

לוסיאנה קפלון (נ. 1981 בארגנטינה. חיה ועובדת בתל אביב) בוגרת התוכנית ללימודי המשך של המדרשה לאמנות מכללת בית ברל. זוכת מלגת אמן בקהילה מטעם משרד התרבות והספורט 2013-2014 במסגרתה עובדת עם מבקשי מקלט ומהגרי עבודה. הציגה בין היתר במוזיאון תל אביב, מוזיאון בת ים, גלריה מנשר, בגלריה שולמית בלוס אנג'לס ועוד. קפלון היתה חברה בקבוצת "תנועה ציבורית".